<h1>סמ"ג לאוין סימנים קמ"ב—קמ"ד</h1>
<h2>דף לז.</h2>
איסור חדש נוהג בכל מקום ובכל זמן בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ, ומושב הכתוב בחדש רוצה לומר כל מקום שאתם יושבים (קידושין ל"ז א'), וכן סובר רבינא בפרק רבי ישמעאל (מנחות ס"ח ב'), ונוהג בין בפני הבית בין שלא בפני הבית אלא [ש]בזמן שבית המקדש קיים משיקרב העומר הותר החדש בירושלם והמקומות הרחוקין מותרין אחר חצות שאין בית דין מתעצלין בו עד אחר חצות (רמב"ם מאכ"א פ"י הל' ב') כדאיתא בפרק רבי ישמעאל (שם ס"ח א'). משחרב בית המקדש דרש רבן יוחנן בן זכאי שיום הנף כולו אסור שנאמר עד עצם היום הזה עד עצומו של יום, וסובר עד ועד בכלל (שם ס"ח ב'), ומקרא זה מדבר אחר החורבן שבזמן שבית המקדש קיים אמרה תורה עד הביאכם את קרבן וגומר, הא למדת שיום הנף העומר שהוא יום ששה עשר בניסן אסור מן התורה בזמן הזה, לפיכך במקומות שעושין שני ימים טובים אסור בכל יום שבעה עשר בניסן עד לערב מדברי סופרים (ע"פ לשון רמב"ם שם הל' ב') כדאמר רבינא בפרק רבי ישמעאל (שם ס"ח ב').
כל תבואה שהשרישה קודם הקרבת העומר אף על פי שלא נגמרה אלא אחר שקרב העומר מותרת באכילה, ותבואה שהשרישה אחר שקרב העומר הרי זו אסורה עד שיקרב העומר של שנה הבאה, ודין זה בכל מקום ובכל זמן מן התורה (ע"פ רמב"ם מאכ"א פ"י הל' ד'). השיב רבינו יצחק ברבי שמואל בתשובה אחת כי החדש הזרוע בחוצה לארץ אסור, אבל מספק אין לנו לאסור כי רוב תבואות שלנו נזרעות ונשרשות קודם העומר בין חרפי בין אפלי (עי' קידושין ל"ו ב' תד"ה כל), ובלומברד"אה [נ"א נורמנדיאה] רובן זורעין שבולת שועל אחר הפסח ואף על פי כן מותר מאחר שאין דלתות מדינה נעולות ויכול לבא שם מצרפת שרובן זורעין קודם הפסח [ו]מותר.
